תערוכה הרצאה וסרטים בפסטיבל הקולנוע הרוחני

פסטיבל הקולנוע הרוחני יפתח השבוע בסינמטק תל אביב.
הפסטיבל מלא ומעניין מאד ואני ממליץ לעיין באתר הבית ותכניה שלו ולהתרשם לבד….

במסגרת הפסטיבל – מוצגת גם תערוכה של אמנות ויזואלית, בה מוצגות עבודות שלי, וגם עבודותיו של הרסיטה אשל

העבודות שלי הן מנדלות המעוצבות מצילום עירום בטבע.

Connecting heaven and Earth

התערוכה תפתח בפתיחה חגיגית ביום ד' הקרוב, בשעה 8 בערב

ביום שישי ב 11 בבוקר אתן הרצאה במסגרת הפסטיבל, לפני הקרנת הסרט "ילדי הפרחים סוגרים מעגל". ההרצאה שלי תעסוק בנושא הקהילות הרוחניות ובנושא הארוס בקהילה. כמו כן אציג במהלכה מצגת המביאה עוד מהאומנות שלי בליווי קטעים מהקבלה. אשמח לראותכם.

כמו כן סיפרו לי שבסרט "או אלהים שלי" המוקרן בפסטיבל באותה שעה (ולפניו הרצאה של ניסים אמון) מופיע ראיון קצר איתי על אלהים…. אין לי מושג מה עשו העורכים עם הראיון שניתן לפני כמה שנים ואני מקווה שזה טוב.

קיצר – בואו לפסטיבל. יהיה שמח ומעניין ומרתק, ונתראה שם!

אוהד

להלן "הצהרת האמן" שלי, המתפרסמת לכבוד התערוכה:

"בצורתה האמיתית – מי יראנה?"

Sacred Nude Mandala Work

אוהד אזרחי

"לוּ זכה אדם לראותה
בצורתה האמיתית
היה חי לעולמים.

היא משתוקקת לשעה
שבה ידעוה כפי שהיא באמת,
כי אז ינתן תוקף ועוז
לכל כוחותיה"
(יעקב פרנק. המשיח השבתאי של המאה הי"ח)

Desert_Sun

לאן נודדת התודעה? אל המרכז או אל השולים? בשולי התמונה תוכלו תמיד להיאחז בדבר הידוע – גוף עירום נחשק ויפה להפליא – כמו יצירת הטבע עצמו. אבל ככל שתכנסו אל המרכז, כך תאבד הצורה את ממשותה המוכרת. איברים יתמזגו לכדי צורות חדשות. המוכר והידוע יעלם – וההעלמות הזו עלולה להבהיל את התודעה – שרגילה לזהות גוף, רגל, שד, פנים – ולנוח במקום המזהה.
אבל עבודות המנדלה מזמינות את המתבונן לנדוד מהשוליים אל המרכז. והמרכז עצמו – "נקודה בהיכלה" כדברי ספר הזוהר – נקודה של דממה, של חכמה עילאה, של המקום ממנו מתחיל הכל והוא עצמו לא כלום.

לאחר שנים של הוראה פרונטאלית ופרסום מאמרים וספרים על המשמעות המקודשת של מיניות האדם, הגוף, הטבע, העירום – איך בו עצמו מתגלה האלהי – מצאתי נחמה רבה ביצירת אומנות המנדלה של העירום המקודש. מבחינה מסוימת – מה שלא ממש הצלחתי להעביר במילים – אומרת האומנות הויזואלית: היא מציעה מבט אחר אל "צורתה האמיתית" של העלמה העליונה, של האנימה, של השכינה, לה קורא הזוהר "זאת". – "מי זאת עולה מן המדבר?"

המנדלה מציעה מבט אחר אל הארוס האלהי. כשאנחנו מתרוממים מעבר למוכר ולידוע דרך ומבעד למוכר ולידוע. ככה בערך זה נתפס ונראה – דרך הגוף – הליכה אל מעבר – אל מעבר לאישי – אל הטראנס-פרסונאלי – אל המרכז, אל הקודש, אל האחד.

לכן בעבודתי אינני מביים צילומים. אני מזמין אנשים לבוא אתי אל הטבע ולנוח עמוק במדיטציה בחיקה של אמא-טבע. עירומים, נרגעים, נאספים אל הדבר הטבעי מכל – גוף, עפר, אדמה, שמים, צמחיה. לרגע נעלמת ההפרדה בין הגוף והמרחב הטבעי של המדבר או היער – ואז אני מצלם.
את הצילומים אני לוקח הביתה, צובע אותם, ומשכפל, חותך ומשקף. המחשב הפך למכחול שאיתו אני מביא את הראיה שלי אל הצילום מחדש. מפקיע אותו מלהיות צילום של המציאות הזו, הידועה, מאפשר לו לצלם את תודעתי הפנימית ולהניח אותה עירומה וחשופה לפניכם "בצורתה האמיתית".