למשמעות ה"יהרג ובל יעבור" שמגדיר מה באמת חשוב ביהדות

במאמר זה, אני מעוניין להציע התבוננות חדשה בעיקריה של היהדות. במהותה של היהדות. ישנן דרכים שונות לבדוק מה הם עיקריה של דת, אחת מהן היא לבחון מה הם הדברים שבשום פנים ואופן אסור לו לאדם לעשותם, לפי אותה דת או דרך רוחנית, גם אם הדבר יעלה לו בחייו.

ביהדות קיימות שלוש מצוות כאלו בלבד, שהרי כבר בימי חז"ל היהדות חרתה על דגלה את קדושת חיי האדם, וקבעה כי "פיקוח הנפש" דוחה את כל מצוות התורה, לבד מאותן שלוש. לכן מותר, למשל, לחלל שבת בשעת הצורך, או לאכול חזיר, או חמץ בפסח, כשהדבר עשוי להציל חיי אדם. אך אסור לו לאדם, גם אם הדבר יעלה לו בחייו, לעבוד עבודה זרה, לקיים יחסי מין שהם בגדר "גילוי עריות" או לגרום לשפיכות דמים. אלו הן שלוש המצוות שהיהדות טוענת כי גם אם יתהפך העולם אל לו לאדם לעבור עליהן. עליהן נאמר בתלמוד כי "יהרג ואל יעבור".

המרחב הקיומי אם נתבונן היטב, נראה שהיהדות טוענת בעצם שהקדושה מצויה בשלושה ממדים: יש קדושה ביחס עם האלוהים, ולכן אסור לעבוד עבודה זרה, יש קדושה בחיי האדם, ולכן אסור לגרום להרג, ויש קדושה בחיי המין, ולכן אסור להיכנס לאינטימיות מינית שאיננה נכונה והיא בגדר "גילוי עריות".
והנה, שלוש העבירות הללו, שהיהדות רואה בהן את העבירות החמורות ביותר, קשורות לשלושה ממדים של מערכות יחסים, שכל אדם בעולם חי בתוכן כל העת, ללא הרף. האדם נמצא תמיד בתוך ארבע מערכות יחסים עיקריות:

  1. יחסיו עם אנשים אחרים
  2. יחסו אל הסביבה בה הוא חי
  3. יחסים עם אלוהים
  4. יחסיו עם עצמו

אני אוהב לסמל זאת באמצעות שימוש בארבעה צירים. יחסי עם אנשים אחרים נעים בציר קדימה-אחורה, זהו "הציר האינטימי". יחסי עם הסביבה מסומלים על ידי הציר האופקי ימינה-שמאלה, זהו "הציר הסביבתי". יחסי עם אלוהים מסומלים בציר היחס האנכי למעלה-למטה, זהו "הציר האלוהי". יחסי עם עצמי מסומלים על ידי ציר שהולך פנימה, אל תוך הלב, וזהו "הציר העצמי".

כל שאנחנו עושים בעולם קיים בתוך צירי היחס הללו, וממילא כל מצוות התורה קשורות לצורות התייחסות אלה שלנו אל המרחב הנפשי שבתוכו אנו חיים. אנחנו תמיד חושבים או פועלים ביחס לאנשים אחרים ואו ביחס לסביבה, ביחס ל"אלוהים" (או אל "המופלא", אם אנחנו לא דתיים) ואו ביחס לעצמנו. זהו המרחב קיומי שבתוכו חי אדם. זהו החדר שבתוכו אנחנו מתפקדים.

תרגיל קצר בארבעה מימדים

אחד מתרגילי המדיטציה הפשוטים והאהובים עלי מבוסס על ההכרה בארבעת המישורים הללו: שבו בנוח (כן, ממש עכשיו, למשל) ותפתחו את ההרגשה שלכם (לא רק את המחשבה, אלא את ההרגשה!) אל כל אחד מהמימדים הללו:

תרגישו את הסביבה שבתוכה אתם מתפקדים ממש עכשיו. החדר בו אתם יושבים, שימו לב אליו, אל כל מה שבתוכו ואל עובי הקירות שלו, ואל הבנין שבו הוא נמצא, ואז אל האדמה שעליה הוא עומד, מי התהום שתחתיכם, ולמעלה אל האוויר שבתוכו הבניין עומד, אל העצים שנמצאים בשכנותכם, ואל השמיים שמעליכם, והציפורים, והמטוסים… תפתחו את ההכרה ופשוט תרגישו את המרחב הסביבתי, במעגלים המתרחבים מהמרכז בו אתם מתפקדים.

אחר כך שימו לב לציר האינטימי – "קדימה ואחורה" – תרגישו את האנשים שאיתם אתם קשורים, בני זוג, הורים, ילדים, עמיתים לעבודה… אלו שנמצאים קרוב מאוד אליכם ואלו שמיקומם רחוק יותר על הציר האינטימי… שימו לב אם אתם יכולים להרגיש מי נמצא לפניכם, ומי מאחורי הגב… למי אתם לא מסוגלים להסתכל בעיניים… ואת מי אתם רוצים קרוב קרוב, ועד כמה (בדיקה שכזו עשויה לגלות שיש כמה שינויים שתרצו לעשות בחיים, כמו להעיז להתקרב יותר לאדם מסוים, יותר אינטימי, או להתרחק מאדם אחר, נסו להרגיש מה נכון וטוב).

ואז פיתחו את ההרגשה לציר האלוהי. אלוהים לא נמצא "למעלה" במובן של השמיים הפיזיים, אבל האלוהי נמצא מ"עלינו" במובן הנפשי, הרוחני… תרגישו את הרצון שלכם להתעלות, את הכמיהה אל עולם הרוח…. אילו רגשות עולים בכם? שימו לב לכל מה שתומך בכם בחיים – השכינה מחזיקה אתכם בידיה כל הזמן – תנו לעצמכם את הרשות להרגיש אותה, אוהבת, מקיפה אתכם, מרגישה אתכם בכל שמחה וצער…

ואז שימו לב לעצמכם שוב, לציר העצמי, שימו לב לנשימה שלכם, ממלאת את גופכם ויוצאת מכם החוצה, אל העולם, ואוויר חדש נכנס בכם שוב… שימו לב לרגשות שלכם, מה אתם מרגישים עכשיו?… ולמצב שבו הגוף שלכם ממוקם. איך הוא מרגיש?

לאחר תרגול שכזה אתם הופכים להיות מודעים יותר למרחב הקיומי שבתוכו אתם פועלים וחיים כל הזמן. אם תתמידו בהרחבת ההתבוננות באופן זה, כמה פעמים ביום – רק לחוש רחב יותר – תראו כיצד חייכם ישתנו בעדינות ותחושת החיים שלכם תיפתח ותתפתח.

כי חייו של רוצח אינם חיים

הסיבה שבגללה קבעו חז"ל כי ישנן עבירות שאדם חייב למסור את נפשו ובלבד שלא יבצען היא שערך חיי האדם נהרס כשהוא עובר עבירה שכזו. עדיף לו למות בתוך כבוד ואהבה לאנשים אחרים מאשר להציל את חייו במחיר הריגת אדם אחר, חף מפשע. זה ברור ומובן. חייו של רוצח אינם חיים. וכך גם, לפי השקפת התורה, חייו של מי שעובד "עבודה זרה" (ונצטרך להגדיר מיד מהי "עבודה זרה") ושל מי שנואף או אונס או קרב מינית אל בני משפחת.

האדם חי תמיד בתוך המרחב הקיומי, שמורכב משלושת הממדים שאותם הרגשנו קודם (הממד האינטימי, הממד הסביבתי, והממד האלוהי). תפיסת המצוות של התורה טוענת, שישנם מעשים שמחזקים ומבריאים את הממדים הללו, וממילא את הקיום הנפש של העצמי בתוכם (מעשים אלו אנו מכנים "מצוות", מלשון "צוות", ולא מלשון "ציווי". כי המצוות נועדו לקרב, להביא יחד, ליצור ייחוד ואחדות בעולם. מה שמביא לכך הוא מצווה, ומה שמרחיק את הייחוד ומביא פירוד אינו מצווה, כך לימדו מורי המיסטיקה החסידית) וישנם מעשים שפוגמים בממדים הללו ומחלישים אותם, ולהם אנו קוראים עבירות.

אך ישנם גם מעשים שלא סתם פוגמים בממדי הקיום, אלא ממש הורסים אותם וגורמים להם לקרוס. אלו שלוש העבירות שמגדירות את עיקרי היהדות. "עבודה זרה" גורמת לקריסת הממד האלוהי, "גילוי עריות" גורם לקריסת הממד האינטימי, "שפיכות דמים" גורמת לקריסת הממד הסביבתי.

כשאחד מממדי הקיום קורס, אין מעמד לעצמי המתקיים בתוכם, והוא נהרס. לכן אמרו חז"ל שעל עבירות אלו עדיף לו לאדם להיהרג ולא לעבור. כי קיומה של הנפש ממשיך גם לאחר מותו של הגוף. גם אז היא ממשיכה לחיות ולהתקיים בתוך אותו מרחב קיומי בעל שלושת הממדים, רק ללא גוף. היא עדין מתייחסת לנפשות אחרות, לאלהים ולסביבה (הרוחנית)."עבודה זרה" – השיעבוד הנפשי

האיסור על עבודה זרה קשור כמובן לפגם עמוק ביחסים עם אלוהים, פגם שגורם לקריסת המערכת. הוא קיים כאמור בציר היחס האופקי, זה שבין שמים וארץ, ועליו נאמר בתורה "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי… אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ" (שמות כ').

אך מהי "עבודה זרה"? כבר אמר הרבי מקוצק כי עבודה זרה היא כל עבודה שזרה לנשמתך. יכול להיות שאדם עושה דברים שעל פי הפשט הם "מותרים", אבל באמת בתוך תוכו הוא מרגיש מת, משועבד למערכת זרה לנפשו. זוהי עבודה זרה. עבודת האלוהים האמיתית קשורה, בתורה, לתודעה של חירות. האדם מפקיע את עצמו מכל שיעבוד ומייחד את עצמו לאלוהים האחד הגדול, שאיננו חלק ממשחק הקיום אלא יוצר המשחק.

בכל פעם שאנחנו משעבדים את עצמנו לאחד הכוחות שבתוך המשחק (כוחות רוחניים, שהיהדות קראה להם מלאכים והדתות הפגאניות קראו להם אלים), כולל לכוח הכסף והשררה -הם אלילי ההווה הגדולים – אנחנו חוטאים בעבודה זרה ופוגמים קשות בממד הקיום האלוהי שבו אנו קיימים.

גילוי עריות – הפצע הפנימי

האיסור על גילוי עריות קשור ליחסים עם בני אדם אחרים, ובפרט לאינטימיות עם בני אדם אחרים – עד כמה נכון להיות קרוב, ואיפה ראוי לשמור על מידה של ריחוק. על ציר היחס הזה של קרבה וריחוק נאמר למשל בתורה (ויקרא פרק יח, יד) "… אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב…"

התפיסה שיש קדושה בחיי המין מביאה להכרה כי מיניות היא לא סתם "מה שבא לי". זוהי דרך ליצור אחדות עמוקה וללכת אל מעבר לגבולות האני הנפרד – כשעושים זאת נכון – אבל זוהי גם דרך לחבל ולפצוע במקומות העדינים ביותר בנפש האדם.

גילוי עריות, יחסי מין בתוך המשפחה, פוגע פגיעה בלתי ניתנת לשיעור בנפש האדם, במקומות עדינים, פנימיים ואינטימיים ביותר. כך גם ניאוף, אונס וכל מערכת מינית שאין בה את הפתיחות ההדדית של האהבה, הבאה מרצונם החופשי של כל הצדדים הנוגעים בדבר, ההופכים להיות "אחד" על ידי המעשה המיני המקודש.

גם יחסי מין בין איש ואשתו, כשאינם נעשים באהבה, פתיחות ורצון חופשי משותף, יש בהם בגדר אונס וניאוף, והם פוגמים פגם חמור בממד הקיום של היחסים האינטימיים של הנפש בעולם.

שפיכות דמים – המוות הסביבתי

האיסור על שפיכות דמים הוא הפחות טריוויאלי מכולם. הוא קיים דווקא על ציר ימין-שמאל, הציר האופקי, או הסביבתי. הסיבה לכך, לצערנו, פשוטה להבנה כיום יותר מתמיד. כמות האנשים שנהרגים כיום בגלל חוסר תודעה סביבתית נכונה עולה אלפי מונים על כל מעשה רצח שמתבצע במישור האישי.

העיוורון האנושי ביחס לסביבה, וחוסר המודעות לקיומנו בתוך מרחב סביבתי, גורמים לנו לזהם את האדמה, המין והאוויר. מיליוני בני אדם (וחיות) מתים מדי שנה כתוצאה ממחלות שנגרמות מזיהום האוויר והמים, ומאסונות טבע המתרחשים כתוצאה מהתחממות כדור הארץ.

גם תאונות דרכים נגרמות כתוצאה מחוסר הכרה במתרחש במרחב הסביבתי שלנו. אנחנו לא קולטים את הסביבה בכביש, את מיקומנו ביחס למיקומו של האחר והתוצאות הרות אסון. לכן יש חשיבות, הכרח ממש, לפיתוח התודעה המרחבית שלנו. כשמעשינו מובילים לשפיכות דמים, חלילה, סימן הוא שממד הקיום הסביבתי שלנו קרס, וממילא מיקומו של העצמי איננו מאוזן ומתוקן.

ריפוי וברכה

אני רוצה לסיים בברכה לכולנו, שנזכה לשים לב (כפשוטו של הביטוי) לכל ממדי הקיום שלנו, ולהביא בכך ריפוי וברכה, לנו ולסובבים אותנו, בני אדם, ציפורים, חיות ועצים, אדמה ושמים ואלוהים.