זיווג גדול מכל תענית

זיווג בתשעה באב

כתב הטור באורח חיים, סימן תקנ"ד: "תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה" .
העיר על כך ר' לייב מלמד מברודי בשולי הגליון:

"והחסידים השלימים מותרים בכל,Drawing by Mark_Henson_small
כי הם יכולים לכוון בכוונתם יותר מכל תענית,
כמו שקבלתי מן חסיד וצדיק מפורסם,
כי בתשמיש המיטה היה מכוון כל הסודות של פמליה של מעלה, והיה כמו מלאך, לכן מותר בכל, והבן".
מתוך הגהותיו של ר' לייב מלמד מברודי לטור

הטקסט שציטטנו כאן לקוח מתוך הערותיו של ר' לייב מלמד מברודי לספר ההלכה "טור", ולפירוש ה"בית יוסף" על הטור.

בשנת תקמ"ז (1787) מצאו מלומדים מקהל המתנגדים לחסידות של קהילת שקלוב את הדברים רשומים בכתב ידו של ר' לייב, ומכיוון שהדברים נראו להם כחילול שם שמיים וכהוכחה ניצחת כי כת החסידים היא כת כופרת שעברה כל גבול, הם העתיקו את הדברים מילה במילה, ושלחו זאת לקהילת וילנא, ולקהילת ברודי עצמה, כדי להצית שם את אש המלחמה בחסידים.

בין החוקרים כיום קיימים חילוקי דעות ביחס להשתיכותו הרוחנית של ר' לייב. יש הסוברים כי אכן הוא מן החסידים, ויש הסוברים כי אין הוא מן החסידים אלא מאנשי התנועה הפראנקיסטית – תלמידיו וחסידיו של יעקב פראנק.

כך או כך, אנחנו מוצאים את הטקסטים הללו מרתקים. ברור כי ר' לייב חי בסביבה שלחצה עליו מבחינה נפשית, וברור גם כי הדבר העלה את חמתו וגרם לו להיות מרדן גדול. אולם מהכתבים שלו ניכר גם כי הוא נמנה על קבוצה סודית של אנשים שעסקו בקבלה באופנים יחודיים, שונים מאד מן המקובל, ושחלק מהפרקטיקה שלהם נגעה במיניות כדרך רוחנית להתעלות ולהתקרבות להויה.

אנחנו רוצים להודות למתנגדים של שקלוב על שטרחו והעתיקו ופרסמו את כתב היד הזה, שלולי מאמציהם המרובים היה בודאי יורד לטמיון יחד עם מרבית כתבי היד של קבוצות השוליים ביהדות.