על הקשר בין מלחמה ותיסכול מיני

אימפוטנטיות וצבא הקבע
או – על הקשר בין מלחמה ותיסכול מיני

אוהד אזרחי ינואר 2006

מחקר שפורסם לאחרונה מראה כי רבים מקציני צה"ל המשרתים בקבע סובלים מבעיות אין-אונות (ראו כאן). המעניין הוא כי כותבי המאמר מנסים לבדוק מה גורם לאין האונות הזו, אך לא עלה על דעתם לבדוק את הכיוון ההפוך: האם יתכן כי גברים הסובלים מבעיות אין אונות בגיל צעיר נמשכים יותר ללכת לצבא-קבע כדי להוכיח את גבריותם בדרך זו?

המיתולוגיה מספרת בשפה ציורית את נבכי נפש האדם, כך ידוע לנו ממחקריהם של פסיכולוגים ואנתרופולוגים דוגמת קארל גוסטב יונג, ג'וזף קמפבל, מירצ'ה אליאדה ועוד. והנה אם נשאל את המיתולוגיה מה עומד בבסיסן של המלחמות כולן נקבל תשובה מאד ברורה: כשגבריותם של גברים עומדת בסימן שאלה מבחינה מינית הם יוצאים לקרב כדי להשיב את גאוותם ולהוכיח את גבריותם.

מלחמת טרויה נחשבת לאם המלחמות כולן בספרות המיתולוגית היוונית, ומה גרם למלחמה עקובה מדם זו?ברמה הארצית מלחמת טרויה החלה בגלל אהבתה של הלנה היפה, אשת המלך מנלאוס, לנסיך פאריס מטרויה, אשר בא וחטף אותה אל ארמונו. מנלאוס יצא למלחמה כדי להוכיח את גבריותו האבודה, וכל גיבורי יוון הקיזו את דמם בשל כך.

ברמה האגדתית קיים רובד נוסף, הקודם לסיפור האהבה והקנאה האנושי, והוא סיפור קנאתן של האלות הרה ואתנה באפרודיטה, על כי פאריס נסיך טרויה בחר בה בתור "היפה מכל". הרה ואתנה המושפלות הפכו בכך לאויבותיה של טרויה וחרצו את גורלה להשמדה.

גם האגדה היהודית מספרת כי הרצח הראשון בהיסטוריה האנושית נבע מקנאה הקשורה בעניני מיו ואהבה: על פי המדרש קין והבל רבו מי יהיה בן זוגה של התאומה היתרה שנולדה עם הבל:

"ועל מה היו מדיינין? אמר רבי הונא: תאומה יתירה נולדה עם הבל. זה אומר אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי, ומתוך כך ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו" (מדרש בראשית רבה, פרשה כב פסקה ז).

כל המקורות הללו מציינים דבר אחד: הבסיס העמוק לאלימות ולמלחמה אצל גברים נובע מהצורך להוכיח את גבריותם בשדה הקרב כאשר משהו בתחום המיני משתבש להם וגורם לתסכול.

גבר מתוסכל מינית הופך לאלים. הרבה מאד אלימות נוצרת ראשית כל בתוכו, כלפי עצמו, כפי שמתאר זאת מחבר ספר תהלים (לח, ד) "אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי" . כשהאנרגיה המינית איננה זורמת בחדוה בגוף האדם נוצרות הרבה מערבולות פנימיות ותסכולים המובילים לכעס, תסכול, תחושת ריקנות, מתח פנימי ועצבנות. פעמים רבות יווצר מצב של שנאה עצמית כבושה, הנובע מביקורת פנימית כלפי מה שהאשם תופס כמכשול בדרכו: זה יכול להיות המראה החיצוני שלו או איזו נטיית נפש שגורמים לו, לדעתו, שלא למצוא את מבוקשו בקרב הנשים, וזה יכול להיות גם שנאה כלפי הגוף עצמו וכלפי היצר המיני עצמו שגורם לו לכל התיסכולים הללו.

אחת התופעות הברורות כשמש היא הקשר בין דתיות המטיפה לחוקי "צניעות" חמורים ובין נטיה לקיצוניות כלפי "האוייב". תנועת החמאס, שזכתה זה עתה בבחירות בפלסטין, מטיפה להפרדה חמורה בין גברים לנשים על פי החוק האיסלאמי, ושולחת את בחוריה להתפוצץ ברחובות תל אביב. בחורים שמתפוצצים קודם לכן מבפנים הולכים אחר כך להתפוצץ חיצונית. מה כבר יש להם להפסיד…

בעדה  היהודית החרדית נהוג להשיא את הילדים בגיל צעיר, אבל בציבור הדתי-לאומי, שבדרך כלל נוטה לימניות קיצונית ולרוח קרב רבה, מטיפים הרבנים כנגד מה שהם מכנים "מתירנות מינית" מצד אחד, אך הנערים, שחיים בכל זאת בחברה מעורבת, רואים סרטים ומושפעים מגירויי החברה המודרנית, לא מתחתנים עד לגיל מבוגר יחסית. מה קורה אצל בחור מתבגר שלהורמונים שלו אין מוצא של אהבה? הוא צובר אותם כמזרזי פעילות אקטיבית ומחפש להיות הכי קרבי שאפשר, במיוחד כלפי הערבים, שמסמלים את צד הצל – השחור, הפרימיטיבי והייצרי – שהוא מה שמאיים עליו ממילא מבפנים.

לא לחינם בחרה העברית המודרנית לכנות את איבר המין הגברי בשם זין – הלא זהו שמם של כלי הנשק בשפה העתיקה – כלי זין. גבר שלא יודע מהי אהבה צובר כעס ותסכול וגם המיניות שלו הופכת לסוג של מלחמה. של כיבוש. הוא יוצא למלחמה כדי לכבוש את הארץ, ויוצא לפיק-אפ באר כדי לכבוש נשים ולזיין אותן בכלי הזיין שלו.

כמה מעניין, על רקע זה, לראות שבשפה הקבלית איברי המין נקראים "שלום"….

מערכת הספירות של הקבלה מקבילה לאברי גוף האדם. ספירת החסד מקבילה ליד ימין, ספירת הדין ליד שמאל, כולי. ספירת היסוד במערכת זו מקבילה, כידוע, לאברי המין. והנה אחד מהדברים המופלאים בשפה הקבלית הוא שיש לכל ספירה המון כינויים, שקשורים באופן פנימי למהותה של אותה ספירה, ואחד הכינויים הקבועים המאפינים את ספירת היסוד, שהיא כאמור הספירה של אברי המין הוא "שלום":

כך למשל כתוב בספר הזוהר (חלק ג דף קטו/ב, בתרגום לעברית):

"בוא וראה, כתוב 'ונתתי שלום בארץ' הוא יסוד, שהוא שלום הארץ, שלום הבית, שלום העולם כולו".

מקובלים ידעו זאת כבר מזמן, כשם שמספרי סיפורי המיתוס ידעו זאת. מיניות נכונה, כלומר מיניות שמגיעה דרך אברי המין אל עומק הלב, כי יש בה אהבה וקבלה, מסוגלת להשכין שלום בבית, שלום בארץ ושלום בעולם כולו. פשוט כך. ולהיפך – כאשר יוצרים תסכול מיני, יוצרים ממילא גם מרשם בדוק לאלימות. ויש לציין: תסכול מיני איננו נגרם רק ממיעוט מגע מיני. התסכול המיני עליו אני מדבר כאן נובע מחוסר באהבה המתבטאת דרך הגוף.

הגוף שלנו יודע מה זו אהבה, והוא בנוי באופן כזה שהוא יכול וצריך לבטא אהבה דרך המערכת המינית שלו. כאשר זה קורה והאהבה נוגעת דרך אברי המין שלנו בלב שלנו נוצרת שמחה גדולה, שלווה, עומק וחמלה גדולה מתפתחים אז באדם. מי שזוכה לאהוב ולהיות נאהב איננו רוצה ללכת ולהרוג אנשים ואיננו רוצה לצאת למלחמה ולמות. החיים יפים מידי וטוב לו לחיות אותם במלואם.

אבל אצל מי שלא זוכה לאהוב ולהיות נאהב, גם אם הוא או היא מאד פעילים מינית, אבל המיניות הזו לא מביאה לאינטימיות של הלב, נוצרות תחושות של כעס, מרמור, ריקנות וצורך באלימות.

מחקרים חדשים הראו כי פעילות מינית מפחיתה את הלחץ הנפשי, אך לא כל פעילות מינית כי אם רק פעילות מינית שיש בה מגע אינטימי של אישה ואישה בחדירה מלאה. החוקרים טוענים כי אוננות לא סיפקה את אותה מנה של הפחתה בלחץ ותסכול שסיפק המגע המיני השלם. (ראו כאן)

והדברים ברורים: במגע מיני שלם הגוף שלנו מקבל תמסורות רבות ועמוקות מאד, שקשורות באינטימיות ובקבלה. כשאישה מקבלת גבר אל תוכה באהבה הגבר יודע באופן עמוק בנפשו שהוא מקובל, שהוא רצוי ושהוא אהוב. כח המערכת הנפשית שלו מגיבה לזה באורח אוטומטי. הוא יודע זאת בעמקי נפשו, וככל שהמגע המיני היה עמוק יותר ובעל ערך נפשי יותר עמוק כך מתווספת בו רגיעה ושלווה. והוא הדין ביחס לאישה: כאשר גבר יודע אותה לעומק ויותר עימה קשר נפשי ההשפעה של אותו מגע מיני על כל התפקוד שלה אחר כך במהלך היום (ובאמת – במהלך השבוע ויותר…) שונה. כשנוצרים יחסים של אמון הדדי שבהם נפתחת אינטימיות גבוהה המיניות הופכת להיות מענגת הרבה יותר והאפקט שלה על שלום הבית, שלום הארץ ושלום העולם כולו הרבה יותר גדול.

אך המקור לכינוי של אברי המין בשם "שלום" איננו מצוי בקבלה אלא דווקא בתלמוד. התלמוד מספר על רבי יהודה הנשיא ששאל את עמיתו רבי שמעון בן חלפתא מפני מה לא זכה לראותו בחג, והלה ענה לו שכחו חלש מפאת הזקנה. אך את התשובה הזו שלח רבי שמעון בן חלפתא בלשון ציורית למדי:

אמר לו רבי (יהודה הנשיא) לרבי שמעון בן חלפתא: מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך? אמר לו: סלעים (קטנים) נעשו גבוהים (מפני שזקנתי), קרובים נעשו רחוקים (מרוב חלשות של אדם כשמזקין, צריך להרחיק רגליו זה מזה), משתים נעשו שלש  (שצריך אני משענת), משים שלום בבית (אבר התשמיש) בטל".

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנב/א (התוספות בסוגריים לקוחות מפירוש רש"י לתלמוד).

רבי שמעון בן חלפתא קורא לאיבר המין שלו בשם "משים שלום בבית". כנראה שרבי שמעון זה ידע כיצד להשתמש במיניות שלו כדי לשמח את אשתו ואותו, ובימים הטובים, כשעוד היה כחו במתניו, היתה המיניות דרך ידועה להשכנת שלום בביתו, ובמקום להתווכח עד אין סוף הם פשוט עשו אהבה. כל הצרות נראות אחר כך לגמרי אחרת.

ולסיום אביא מדבריו של המקובל רבי יוסף ג'יקטיליה, בן המאה השלוש עשרה בספרד, הכותב בספרו שערי אורה (שער שני, הספירה התשיעית):

"ודע והאמן שאי אפשר לבא ברכה לעולם זולתי על ידי המידה הזאת (=ספירת היסוד) הנקראת שלום, ועל זה נאמר: י"י יברך את עמו בשלום (תהלים כט, יא). ואמרו חז"ל: אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום".

יהיה רצון שנדע להרבות באהבה

ולהביא שלום