האם לחגים היהודיים יש משמעות גם לאנשי-רוח לא יהודים?

מהו הערך האוניברסאלי שיש לחגים שלנו? האם בכלל יש ערך כזה, או שכל העניין בחגים הללו מתמצה בגפילטה-פיש של סבתא והסנטימנטאליות שיש לכל קבוצת אנשים כלפי המנהגים שעברו איתם מדור לדור, גם אם הם מנהגים מטופשים וריקים מתוכן?

אנחנו בפורטוגל, בקהילת TAMERA  שאיתה אנחנו עובדים בשיתוף פעולה רוחני כבר כעשר שנים. עוד מעט נחגוג כאן את ראש השנה, במסגרת קבוצה שרוב רובה יהיו אנשים לא יהודים במוצאם. בשישי בערב עשינו איתם קבלת שבת, שנמשכה שעות והיתה אקסטטית לגמרי. כל כך דיבר אל הלב שלהם הטקס הזה שמיועד לקדם יום המיוחד לאספקט הנקבי של האלהות – השכינה – ושהוא יום של עונג ומנוחה, יום שמזמין אותנו לתודעה אחרת – כזו שאומרת שהכל כבר ממש בסדר. בדיוק בדיוק כפי שזה – ככה זה טוב. לקבוצה כמו קהילת תמרה, שכל כולה מושקעת בחשיבה על יצירת עולם טוב יותר עבור כל בני האדם – ההתרגעות אל מצב תודעה שמציע לראות הכל כמושלם, ליום אחד, ולנוח מבפנים, היתה הצעה מעוררת ומאתגרת.

ועכשיו אני עוסק בחשיבה כיצד להביא את ראש השנה אל המעגל של קהילת תמרה באופן שיהיה משמעותי להם כאנשים רוחניים ומחפשי אמת. בהיותם לא-יהודים הם משוחררים הן מהדביקות של החמין והן מהדחיה כלפי הדתיים. אני יודע שאם נביא בטקס משהו ממשי – זה ידבר אליהם מייד, ואם לא אז לא. אני מוצא את האתגר הזה מרתק עבורי. לחשוף את הדרכים שבהם הטקסים והחגים העבריים טובים לאנשים העוסקים בהתפתחות פנימית. כמובן – בשביל זה צריך להכנס לעובי הקורה של משמעות החג ולחלץ די האומץ את העיקר מהעטיפות הרבות בו הוא עטוף. אני חושב שמצפה לנו ראש השנה מיוחד במינו, אבל כבר נאמר "אל יתהלל חוגר כמפתח" ואוכל לספר יותר לאחר החג.

אני ממליץ לכל אחת ואחד לקחת את ראש השנה כיום של התבוננות בשאלה הפשוטה של "למה לי עוד שנה בכלל"? למה טוב לעולם שאני אחיה? מה אעשה עם חיי? אלו הדברים שעומדים בעיני מאחורי הטקסים השונים שעיצבו את התפילה המסורתית ("מלכויות, זכרונות, שופרות"). להזכר במשמעות הקיום, ולהבהיר לעצמי מה אני עושה פה ומה אני מקבל עלי כהתחייבות רוחנית לשנה הקרובה – ולתקוע את זה בשופר…

ואז מגיע יום כיפור… הרבה לוקחים את כיפור למקום של רגשות אשם וזה בעיני פספוס גדול. רגשות אשם הם בסך הכל הצד השני של אותה מטבע של האגו החוטא. אותה תחושתאני נפרד היא שמביאה אותנו להחטיא את מטרת חיינו (=לחטוא) והיא עצמה אחר כך ממלאה אותנו בחרטה. כאילו "יכול היה להיות אחרת".

בעיני יום כיפור הוא יום של התנקות. בעבר הרחוק היה זה יום של ניקוי אנרגטי של המקדש מהאנרגיה התקועה שנוצרת כאשר הציבור חי באופן מפוספס ומחטיא את מטרתו ("וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם", ויקרא טז). כיום עדיין – יום כיפור הוא מעיקר יום של התנקות נפשית מעומס אנרגטי שנוצר אצלנו כשאנחנו סוחבים סיפורים מיותרים, אשמות, פחדים והרגלים שאין בהם צורך.

אני מזמין אתכם לעשות איתנו את יום כיפור (כן כן – בארץ..) בבית אורן.

יחד אתי יהיה צוות מקסים של מורים ומוזיקאים (רא פרטים באתר), ויחד עם המקום הקסום בו אנו נפגשים – יער הפיות – זה פשוט אירוע שפותח את הלב ואת שערי השמים. ניתן ללון באוהל ביער ללא תוספת שתלום או לשכור חדר במלון יחסית ממש ממש בזול.

דברו עם זואי 054-4540276

ואני מקווה שנתראה

–          את העבודה עם טקסים ואיך לעשות אותם ככה שיהיו רלוונטיים לכולם – ובעיקר לנו עצמנו… נלמד בפרוטרוט במסלול למחוללי תפילה וטקס באקדמ>יה של נביעה. ההרשמה בעיצומה ואתם מוזמנים להתענינן. זהו מסלול מרתק שיכול לשנות את חייכם לטובה.

–          בסוכות נהיה בפסטיבל זורבה. ואתם?