WIN WIN ארץ כנען MIN MIN

לפני שבוע כתבתי לכם על חוויותי כהומלס (מרצון) ברחובות מנהטן. בסוף אותו ריטריט זכיתי לקבל הכרה מרושי ברני גלסמן בתור Dharma Holder בשורות משפחת קהילת ה-Zen Peacemakers הבינלאומית שבראשה הוא עומד. אבל מיד אחר כך נסענו זוגתי הרבנית הצדקת שתחיה ואנכי הקבצן לכנס הטנטרה האמריקאי שהתקיים זו השנה העשירית במקדש הטנטרי בסדונה שבאריזונה.

מה אומר ומה אדבר – בסדונה הרגשתי כמו גמד קטן בארגז החול הענקי של אלהים. סלעים אדומים אדירי ממדים  מתנשאים שם אל השמיים בכל מיני צורות מפתיעות. היופי של הטבע כה מוחשי וכה מוחלט עד שיש בזה משהו שמזעזע את הנפש (לטובה).

אחד הנושאים החמים בכנס הטנטרה הזה היה הנושא שבזמנו רפיק העלה בארץ ללא הצלחה מרובה: אתיקה.
מהי האתיקה הראויה למתרגלים, מורים ומטפלים טנטריים? לא היה בכנס כל ניסיון להגיע להסכמה על קוד אתי מאחד, אבל היו על כך מספר דיונים, ודעות שונות הושמעו בנושא. האם מטפלים טנטריים יכולים לקיים יחסי מין עם מטופליהם במסגרת הסשן הטיפולי או לא? (נדמה לי שרוב הדעות היו חיוביות), והאם הם יכולים לצאת (to date) עם המטופלים שלהם גם מחוץ להקשר הטיפולי (וכאן נדמה לי שרוב הדעות שללו זאת בתוקף). בכנס השתתפו אנשים מכל רחבי ארה"ב וגם מאירופה ואפילו מאוסטרליה. גם מאסטר מנטאק צ'יאה חלק מחכמתו עמנו, ולשמחתי אף הביע עניין רב בהרצאות ובסדנה שהעברתי אני שם, וזה בהחלט החמיא לי   🙂

המקדש הטנטרי בסדונה הוא בית רחב ידיים עם חצר הצופה אל ההרים, ובו חדרים לרוב, כל חדר צבוע בצבעים עמוקים וארוטיים למדי. יש בו סאונה בתוך גינה פנימית, שממנה ניתן לקפוץ ישר לתוך בריכת מים קרים, או לעבור אל הבריכה החמה העגולה, שנעים לרבוץ בה בלילה ולבהות בדממה בכוכבים עם עוד כמה אנשים מעורטלים בחושך.

אין צריך לומר שהאוירה בסדונה בקרב המטפלים הטנטריים הרבה הרבה פחות שמרנית מזו שבישראל. אולי כי אנחנו מדינה קטנה שכולם בה כאילו מכירים את כולם, ואולי פשוט כי אנחנו מדינה עם רבנות ראשית ששולטת בכיפה ומאחורי הקלעים, וכי יש לנו בחודש אחד גם את יום שואה וגם את יום זיכרון וגם את יום העצמאות וגם את יום נאכבה שאסור להזכיר בכלל שהוא קיים כי זו בגידה במולדת… אינני יודע למה, אבל זו עובדה. בסדונה הרגשתי גם הרבה יתר פתיחות ופשטות בכל הקשור לעבודת המודעות המינית ותרגולה, וגם הרבה פחות חרמנות חתרנית. ושני הדברים הללו באים יחד. בארץ הקודש שלנו אני מרגיש הרבה פעמים שיש מצד אחד מין שמרנות חטטנית וטרחנית כזו, ומצד שני מין חרמנות נדחפת ולא בריאה, שנולדת כנראה כתוצאה ישירה מאותה שמרנות פוסט-דתית.

אבל למה לנו כי נלין בשעה שמדינתנו חוגגת לה יומולדת, ומנסה בכל הכח לשמוח במשהו? לפחות במנגל טוב?

כבר כתבתי פעמים רבות כי אני רואה חזון לגמרי אחר למזרח התיכון. לא מדינת לאום של העם היהודי בלבד, וגם לא "שתי מדינות לשני עמים", אלא פירוז האזור כולו ואיחודו לכדי "ארצות הברית של המזרח התיכון החדש". פעם זה היה נשמע קוקו לגמרי. אבל אני חושב שמי שמקשיב לרוחות החדשות המנשבות בעמי ערב כיום, ובראשם במצריים ובסוריה, יכול כבר לראות ש"אם תרצו אין זו אגדה". יש מצב שאחינו הערבים יוצאים מתרדמה תודעתית עמוקה שפקדה אותם כבר זמן רב, ומתחילים לעבור שינויים תרבותיים עמוקים לקראת תודעה של חירות וערכי זכויות האדם. השאלה היא כמובן האם גם העם היושב בציון יסכים להתעורר מחלום הבלהות הפרנואידי שלו ולחשוב שוב בגדול, כמו שפעם ידענו. האם נסכים לחשוב פעמיים האם באמת יש לאחוז עדיין בחזון מדינת הלאום של המאה התשע-עשרה, או שכבר אפשר לחשוב מעבר לקופסא של הציונות?

ולמרות הכל – גם השנה יערך מפגש יהודי ערבי באותו יום "עצמאות" בו צהלו היהודים ב1948 ובכו הערבים. כבר כתבתי במאמרים ביחס לחגים של פורים ופסח, שדי כבר עם חגים בהם יש מנצחים ויש מפסידים. זה לא באמת חג כשיש מפסידים. הפרדיגמה הישנה הזו כבר לא מחזיקה מים. אם בעולם העסקים כבר מחפשים פתרונות של WIN-WIN   הרי שהגיע הזמן שגם המנהיגות הדתית-רוחנית תבין זאת ותשאף לחגים של WIN-WIN. כשאנחנו מבינים שאין באמת "אחר", שמי שנדמה לנו כ"אחר" הוא בעצם חלק מהשלם הגדול, שגם אנחנו רק חלק ממנו, אז איננו מחפשים יותר שה'אחר' יפסיד ויסבול. ואם קרה והוא סובל – סבלו סבלנו הוא. לא כמטאפורה. באמת. באורגניזם חי הכל קשור בהכל. והמציאות בה אנו חיים, כדור הארץ הזה, היא אורגניזם חי.

 

  • ביקרתם כבר באתר החדש (והמשתדרג כל הזמן) של "נביעה – האקדמ>יה העברית של הרוח האוניברסאלית"? יש שם וידאו שיש בו בשורה לעניות דעתי. והוא קיים גם עם תרגום לאנגלית כשלוחצים על English. אם מתאים לכם – תפיצו ותלייקקו זאת בפייסבוק ושאר ירקות. דרך האתר ניתן גם לקבל מדיטציה יומית לספירת העומר. כל יום והתיקון שלו.
  • המחזור החדשי הנשי הפך בתרבות שלנו כיום לעניין דחוי, מאוס וחסר חשיבות, אך למען האמת, כאשר האישה מדממת היא הופכת למקדש (ראו מאמר). ב 20-21 לחודש יתקיים מפגש ראשון של פסטיבל האוהל האדום – שמיועד לנשים בלבד. (מי רוצה להיות זבוב על הקיר של האוהל?)
  • בל"ג בעומר נפגש עם תופים ואש ביער הפיות בהנחיית רן רונן מבית אורן, היוזם של פרוייקט יער הפיות המקסים.
  • ובחג השבועות נתכנס לטקס לילי ועמוק בחיק הטבע, טקס שיהיו בו גם לימוד וגם חוויה עמוקה, לקראת קבלת התורה החדשה המתגלה בכל שנה ושנה. הטקס יערך כל אותו הלילה וינחו אותו שמואל שאול ואנכי, יחד עם דון שרי אזרחי , אילניה קור ועוד מורים מצוות "נביעה".

להתראות בקרוב בארץ כנען (ארץ ההכנעה – The Land of Serender)

אוהד